מעשה במשולם וברוך, מתנדבי יחידת הכלבנים, שוויתרו על מסיבת הפורים, והצילו יהודי מסכנת מוות.  הטלפון של מייק, מפקד יחידת הכלבנים, ששהה בבסיס היחידה בכפר-תפוח, צלצל דקות ספורות לפני יציאת תענית אסתר וקריאת המגילה. "שלום מייק"- אמר האיש, שהזדהה כ'משה' בצד השני."אם זה לא ממש דחוף ופקוח נפש, נא לצלצל בעוד שעה, אני עומד להיכנס לקריאת המגילה"- הפציר מייק, חצי מתחנן, חצי דורש."אל תוריד את הטלפון, זה ממש דחוף ופיקוח נפש! "- זעק משה. מייק לא האמין למשמע אזניו. בראש כואב מהצום, ועם צוות תשוש באופן קיצוני, קיווה מייק שמדובר בפורים שפיל - מתיחת פורים בלתי מוצלחת. אך התברר שהפניה אכן אמיתית. אחרי שלושה ימים כמעט רצופים, של חיפושים אחר קשיש חולה אלצהיימר מרעננה, ונער בן 15 מאשדוד, ושבוע עמוס במיוחד שכלל שלושה מופעי כלבים לילדים עם צרכים מיוחדים בבקעת הירדן ובראשל"צ, שיבוץ שלושה כלבי בטחון בישובים בגוש עציון ובשומרון, וכמובן אימונים שוטפים עם כלבי ההצלה וההגנה, ייחלו סוף סוף מתנדבי היחידה לקצת מנוחה, והתכוננו לחגוג את פורים במסיבה שאירגנו זמן רב. מייק ניסה להבין מחבריו של הנעדר האם אכן מדובר על מקרה בסיכון גבוה, שמצדיק את הקפצת יחידת הכלבנים. הרי היחידה מקבלת עשרות פניות מידי שבוע, כאשר רוב רובן אינן "רציניות" דיין לחייב את התערבותה המיידית של היחידה. מדברי משה עלה כי האיש נעדר כל שני וחמישי, וחוזר אחרי זמן מה, ומייק שאל מדוע הם נלחצים הפעם, ומגדירים אותו פתאום כנעדר בסיכון גבוה.  "הפעם מדובר בפיקוח נפש"- ענה משה, "מפני שהבחור סירב לאכול כבר כמה שבועות, ונחלש מאד, ובקושי מסוגל ללכת. ביום שיצא ליער היה גשם סוער, והוא לא חזר. יש חשש שהוא נפל והוא חלש ותשוש מכדי לשוב. הוא עלול למות מהתייבשות או מהיפותרמיה. 36 שעות כבר חלפו. אם הוא עדין בחיים אזי השעון אוזל, והנעדר חי על זמן שאול."מייק השתכנע, והכריז על הקפצה מוגבלת של חברי היחידה השוהים במעונות היחידה בכפר תפוח, אך השאיר לשיקול דעת המתנדבים התשושים את ההחלטה אם להצטרף או להשאר ולהמשיך בחגיגות פורים.משולם, ואחרים דרשו לצאת לחיפושים. הם הבינו שאף אחד, גם לא אנשי המשטרה, לא יכנסו לעומק היער ולתוך השטח כמו שיכ"ל יודעת לעשות, עם או בלי כלבים, ושהסיכוי הטוב ביותר של הנעדר לשרוד נופל על כתפיהם של היחידה ומתנדביה.  הצוותים יצאו לשטח. מסוק המשטרה שחג מעל האזור במשך 3 שעות לא גילה דבר, למרות המצלמה הטרמית שמותקנת עליו, ואמורה לזהות את החום שנפלט מגופו של אדם חי. גם כלבי הגישוש וההצלה של היחידה לא נתנו אינדיקציה בשטחים שנסרקו על ידי יכ"ל בשעות הראשונות לחיפוש. המצב לא נראה טוב. אך פתאום צלצל הטלפון בחפ"ק המאולתר שהקימה יכ"ל, ומעבר לקו צעקו משולם וברוך: "מצאנו אותו! מצאנו אותו!". תשוש, במצוקה, אך ב"ה בחיים, נמצא הנעדר, ואמבולנס הוזעק לפנותו לאשפוז.  למרבה ההפתעה, האיתור התבצע בשטח שכבר נסרק ע"י חברי הנעדר והמשטרה לפני בואה של יכ"ל. כמה טוב שהמומחים מיכ"ל הסתמכו על תורת החיפושים שלהם בלבד, ולא מושפעים מאחרים שפחות בקיאים במקצועות החיפושים והכלבנות. "עיישה"- כלבת הצלה מנוסה בת 7 מסוג מלנווה, הובילה ביער את משולם הכלבן,  וברוך-עוזרו הישר, ונבחה כדי להכווין את משולם היישר אל הנעדר השוכב.  במהלך האירוע התוודע מייק לסיפור המשפחתי העצוב של הנעדר. בדיוק שנה לפני ההיעדרות, נדרס אביו למוות. תודה להקב"ה, ותודות להשתדלות המקצועית והמסורה של הכלבנים, לא נאלצה האם לשכול גם את בנה באותו תאריך.  מייק שיבח את המתנדבים המסורים ואמר, "ההתנהגות למופת של המתנדבים מעודדת את כולנו. בזמן שחבריהם חגגו 'עד דלא ידע' במסיבת פורים, משולם, ברוך והכלבנים האחרים הקריבו את שמחת הפורים שלהם ואת המסיבה שכל כך ציפו להשתתף בה, למען השתתפות במבצע של הצלת יהודי אחר. הצניעות, והמסירות של משולם ויתר המתנדבים הן קידוש השם ומודל לחיקוי, ללא ספק".  האמת היא שמשולם, ברוך, צבי, משה חיים, טוהר, רצון, אפרים ומייק לא ויתרו על שמחת הפורים, אלא זכו לשמחה אמיתית ונעלה, ששום מסיבה לא יכולה להשתוות לה. אין שמחה כהצלת יהודי, ואין כשמחה של מי שזכה להביא בשורה טובה למשפחה יהודיה.  משולם וברוך סירבו לקבל הפרס של 1000 ש"ח, המובטח מהיחידה לכל מתנדב שזוכה לאתר נעדר. "לא מוכנים למכור את המצווה או את שכרנו בעולם הבא תמורת מליון דולר", אמרו.  ​

ב-4 במרס 1999 יצא אשר עמר אל בית דודתו ומאז נעלמו עקבותיו. מכתב אנונימי שנשלח לבני משפחתו מצביע על מקום קבורתו ועל האיש שרצח אותו לכאורה. יחידת כלבנים שסורקת בצפון מצאה עצמות שנשלחו לבדיקה, המשפחה מתחננת לעזרה וטוענת: דווקא המשטרה לא עושה מספיק. האם מכתב אנונימי שנשלח לאחרונה למשפחתו של נעדר מהצפון ישפוך אור על פרשת היעלמות בת 18 שנה? סימה עמיר, אחותו של אשר עמר, תושב טבריה שנעלם במפתיע בארבעה במרס 19999, קיבלה לאחרונה מידע חדש ומצמרר על רגעיו האחרונים של אחיה. בעקבות המידע החלו מתנדבים מיחידת הכלבנים הישראלית בחיפושים באזור המושבה מנחמיה. בינתיים נמצאו במהלך החיפושים עצמות, וכעת נבדק אם מדובר בעצמותיו של עמר, או בעצמות בעלי חיים. "זה היה ערב חורפי וקר", מספרת אחותו של אשר, סימה עמיר, שלא חדלה במשך השנים להמתין לרגע שבו תקבל מידע על גורל אחיה. אשר, בן 32 בהיעלמותו, עלה על מונית בטבריה ויצא לבית דודתו במושבה הסמוכה מנחמיה, כדי לסייע לה לתקן ארון בדירתה. כאשר השעות חלפו והוא לא הגיע לדודתו, בני המשפחה הבינו כי משהו אינו כשורה והגישו תלונה במשטרה על היעדרותו. ואולם, לאחר ימים בודדים של חיפושים אחריו, התיק בעניינו הועבר למחלקת הטיפול בנעדרים והמקרה לא זכה להתייחסות נוספת. סימה מספרת כי לאחר היעלמות אחיה התגלה כי כרטיס הוויזה שהחזיק ברשותו נבלע בכספומט לאחר שמישהו ניסה למשוך ממנו כסף, והקיש קוד סודי שגוי. במהלך השנים התקבל מידע שונה מכמה מקורות על אודות נסיבות היעלמותו, אך בני המשפחה לא מצאו תשובה ברורה. התפנית הגיעה לפני כחודש כאשר במכתב אנונימי שנשלח למשפחה נטען כי אשר נרצח. "קראתי בתקשורת אודות היעלמות בנך אשר נעדר תקופה ארוכה. יש לי מידע מדויק 100% על מה שקרה לבנך. הבן שלך אכן במנחמיה". במכתב גם הופנתה אצבע לרוצח לכאורה והוסבר היכן הוא נקבר: "האחראים על הרצח הם ... הגרים ב... גופתו נמצאת בתעלת ניקוז מתחת לכביש במקום בו נהרג בעלך. את מוזמנת להעביר את המידע הזה למשטרה". אחותו של אשר, סיגל, מספרת: "קיבלנו מכתב שבו היה כתוב שאשר קבור מתחת לגשר מנחמיה, בדיוק איפה שאבא שלי נהרג בתאונת דרכים. מי ששלח לנו את המכתב גם כתב מי הרג אותו. המכתב הגיע בדואר, כתוב על דף מזכרים של בית מלון. העברתי אותו למשטרה, הגיעו אנשים מהזיהוי הפלילי, אבל בכל פעם שאני פונה למשטרה הם רק מבטיחים הבטחות. הייתי אצל סגן מפקד התחנה, פרצתי בבכי והתחננתי שיעזרו לי. הם הבטיחו שיעשו משהו, אבל אני מפחדת שנפספס את ההזדמנות למצוא את אחי". "מחפשים באפילה" סיגל פנתה אל יקותיאל (מייק) בן יעקב, תושב השומרון שמפעיל יחידת כלבנים לאיתור, חיפוש ואבטחה מהיישוב תפוח שבשומרון. "היא יצרה איתנו קשר לפני כשבוע וחצי וסיפרה לנו על האח שנעדר", מספר בן יעקב. "היא ביקשה את עזרתנו ובימים האחרונים הגענו לעזור לה עם האמצעים שלנו". לדברי בן יעקב, יחידת הכלבנים משתמשת בכלי עבודה מיוחדים לשתי משימות: הצלת חיים ואיתור נעדרים באתרי הרס ובשטחים פתוחים. "הכלבים יודעים להריח ולגשש", הוא אומר. "יש לנו גם כלבים שיודעים לאתר ריחות של גופות". אנשיו של בן יעקב חיפשו בשטח המושבה מנחמיה במשך יומיים, והפסיקו אתמול את החיפושים בגלל הגשמים. "רצינו להספיק את מה שאפשר לפני הגשם", הוא אומר. "מצאנו עצמות שאנחנו חייבים לנתח. אם מדובר בעצמות אדם - אז אני מניח שיש לנו 'בינגו', כי מי זה כבר יכול להיות? ואם לא - אז צריך להמשיך את החיפוש. הסימנים שעלו במכתב נראים לנו הגיוניים ואפשריים. "אנחנו מרגישים שאנחנו מחפשים באפילה. אנחנו לא זוכים לסיוע מהמשטרה ומהמועצה, ומנסים לחבר עוד פרטים מהפאזל הזה, אבל אין לנו שיתוף פעולה". בינתיים, סיגל מתפללת כי לאחר שמונה עשרה שנות חוסר ודאות האמת תתגלה. היא מבקשת את עזרת הציבור מטבריה ומהצפון, מכל מי שאולי זוכר ויודע פרטים מתקופת היעלמותו של אחיה. "אם המכתב הזה לא היה מגיע אליי פתאום, אז לא היינו חוזרים לחפש אותו", היא אומרת. "אני מאמינה שהמכתב אותנטי. גם המשטרה הכירה בכך שהמקום האחרון שבו אשר היה, הוא ביישוב מנחמיה, ואני צריכה את עזרתם כעת". סיגל מספרת כי אחיה היה בחור עצמאי שסבל מסכיזופרניה. "הוא לא היה עבריין ולא התעסק בפשע ובשום דבר שלילי", היא מבהירה. "הוא היה בחור ישר וטוב, ואני רוצה שנביא אותו לקבורה. מגיע לו. מגיע לנו". ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "משטרת ישראל קיבלה על עצמה את הטיפול בסוגיית הנעדרים והאלמונים במדינת ישראל כמשימה בעלת חשיבות ורגישות מהמעלה הראשונה. כל העוסקים במשימה זו במשטרת ישראל מכירים בכך שמאחורי כל נעדר יש משפחה, קרובים וחברים ופועלים מתוך אחריות ומחויבות. "המשטרה משקיעה את טובי חוקריה וקדמת הטכנולוגיה המצויה בארגון, גם בחלוף שנים, במאמץ למצות את החקירה ולקדם את איתור הנעדר. גם בחקירה זו הושקעו משאבים רבים לאיתור הנעדר, לדאבוננו ללא הצלחה עד כה. נדגיש כי כל מידע או ממצא שמתקבל במשטרה ונמצא קשור לאירוע זה - נבדק באופן יסודי ומקצועי וכך גם ייעשה בהמשך". עוד ציינו במשטרה: "מעבר להיבט החקירתי, נציין כי כל פניה ובקשה של בני משפחת הנעדר נענים ומטופלים על ידנו ברגישות הראויה".